1ולא יהיה כקרח כדי וכו׳ אף על גב דאמור רבנן כל המחזיק במחלוקת עובר בלא תעשה שנאמר ולא יהיה כקרח לא הביא רש״י זה שאינו קרוב לפשט שהרי השרופים הללו לא מפני המחלוקת נשרפו דאפילו לא באו במחלוקת כלל מכיון שהיו זרים והקטירו דינם בשריפה דאפילו נדב ואביהו שהיו כהנים נשרפו לפי שהביאו קטורת זרה וכ״ש זרים ובליעת הבלועים היתה מפני המחלוקת דוקא. ועוד שאילו הריקועים הללו היו לזכרון שלא יחלוקו עוד על הכהונה לא היה צריך עוד הזכרון של מטה אהרן כדלקמן. ועל הכל שאם הוא אזהרה הול״ל ולא יעשה כקרח. מש״ה ניחא ליה לפ׳ שאין זו אזהרה אלא נמשך לדלעיל שלא יקרב זר להקטיר כדי שלא יהיה כקרח ועדתו. וניחא מ״ש כקרח לפי מ״ד דקרח היה גם כן מן השרופים:2ביד משה וכו׳ ומהו ביד וכו׳ כלומר הן אמת דאשכחן בשאר דוכתי דכתיב ביד משה ופירושו כמו אל משה כגון בס״פ בחקתי אלה המצות אשר נתן ה׳ וכו׳ ביד משה. וכן בפ׳ פינחס ויסמוך את ידיו וכו׳ כאשר דבר ה׳ ביד משה ואמנם בהנהו ניחא דליכא למיטעי דהא ידוע שהתורה אמרה הקב״ה למשה פה אל פה. ובההוא דפנחס לעיל מניה כתיב בהדיא ויאמר ה׳ אל משה קח לך את יהושע וכו׳ הילכך מצי למכת׳ ביד משה ואנן ידעי׳ דפירושו אל משה אבל כאן בשלמא אם נפ׳ לפי פשוטו דלו קאי על אהרן א״ש דהוי נמי דומיא דאידך דקראי דפ׳ תצוה מוכחי להדיא שדיבר הקב״ה אל משה על כהונת אהרן וליכא למטעי. אבל לפי המדרש דדריש לו על קרח ולא מצינו בבירור זה הדיבור שדבר למשה על קרח א״כ לא הול״ל ביד משה אלא אל משה לשון ברור ומשני דר״ל רמז וכו׳:
